"עזה כמוות האהבה" כתוב בשירי השירים. למה הכוונה?
בשנתיים האחרונות אני עובדת על כתיבת ספר עם פירושים לשיר השירים
שיר השירים הוא ספר חושני כל כך ופתאום בפרק האחרון שלו מופיעה המילה מוות.
הפסוק הזה מלווה אותי הרבה בתור מי שעוסקת בקורסים שעניינם מודעות למוות
ובתור מי שרוצה להגדיל אהבה בתוכי ובעולם.
"עזה כמוות האהבה" אפשר לפרש כקשר הזה בין המודעות למוות ובין היכולת לאהוב.
כיצד המודעות למוות מעצימה את האהבה שלנו, לא רק לבן או לבת הזוג שלנו אלא לחיים עצמם?
כיצד המודעות למוות מעצימה כל רגע ורגע?
כאשר אנחנו נפרדים מאדם אהוב ויקר אנחנו מגלים שגם כשהחיים נגמרים, האהבה והקשר עם האהבה והאהוב אינם נגמרים.
המוות ממחיש לנו את המימד הנצחי של האהבה.
המשפט "עזה כמוות האהבה" מביא אותי גם להקשר הפוליטי,
לנוכחות של המוות בעזה ובישובי הדרום בשנים האחרונות
ולפיתרון היחיד שאני יכולה לחשוב עליו אל מול המצב העצוב הזה הרווי במוות
פיתרון שקשור ללימוד מחדש של דרכי האהבה
כי כשבני האדם לא מוצאים את העוז והעוצמה שהם מייחלים להם באהבה
הם מחפשים אותם במלחמות
אני רואה זאת כאחת הסיבות העיקריות והשורשיות ביותר למלחמות
בגלל התובנה הזו שלימוד דרכים חדשות באהבה קשור לעשיית שלום אני נוסעת שוב ושוב לקהילת תמרה בפורטוגל
ביום הכיפורים בקהילת תמרה ערכנו תפילה עם קבוצת חברים כשכל אחד שיתף והתוודה על מקומות של החטאה מהשנה האחרונה.
שרנו שירי תפילה ואחר כך התפזרנו בגבעת החזון וכל אחד חיפש מקום להתבודדות בטבע.
היתה כבר שעת לילה מאוחרת ואני נתתי לרגלי להוביל אותי למקום שיהיה מרחב התפילה שלי למשך היממה הקרובה.
עליתי על הגבעה והתחלתי לפלס את דרכי בין השיחים.
הדרך לא היתה פשוטה ומצאתי את עצמי תוהה על רגלי שככה מובילות אותי בדרך לא סלולה ומאתגרת
אבל הקול הפנימי היה ברור - והמשכתי ללכת במעלה הגבעה בין שיחים ועצים
פתאום הגעתי למקום שטוח בתוך הסבך.
ידעתי שזה הוא מקומי.
הנחתי את שק השנה שהבאתי איתי והתחלתי להתפלל.
היו צרעה שעפה אל העץ וממנו שוב ושוב.
התבוננתי עליה וחשבתי על הצער שהחיים מלאים בו.
שמחתי בצרעה וקיבלתי אותה כמורה שלי ליום הזה, מורה להתמרת הצער.
עם אור הבוקר התעוררתי וגיליתי שמולי יש שני עצים -
אחד מלא בעלים ירוקים ורעננים והשני עץ מת, חשוף, יבש.
החיים והמוות היו מול עיני כול היום הזה
וחשבתי מה זה אומר "ובחרת בחיים"?
האם זה אומר להסתכל בעיקר על העץ הירוק?
האם זה אומר לנסות להתעלם מהעץ המת?
התבוננתי במשך כל היום על שני העצים. לפעמים התמקדתי באחד מהם
לפעמים התבוננתי על המרחב הריק שבין שניהם.
היתה בי הודיה רבה על ההשגחה שהובילה אותי ביום הכיפורים למקום הזה
למעמד הזה הכל כך מוחשי מול החיים והמוות
לתמונה הזו של שני העצים
שהם שיקוף של העיסוק של חיי (ליווי רוחני)
מה קורה כשמתבודדים בטבע מול עץ החיים ועץ המוות במשך יממה שלמה?
הרגשתי את עצמי כמו עץ בשלכת
הרבה דברים נשרו ממני כמו מעצמם כשרק נתתי לעצמי את הזמן לנוח ולהיות ולהתבונן
ויכולתי להתבונן מחדש על סיפור חיי
והכול נראה לי יפה כל כך
גם הכאבים והתיסכולים
והחיפושים והטעויות
והדברים השבורים והלא מושלמים כביכול
נראו כמלאים בהוד
ובעיקר נראו כנכונים כפי שהם
והמסע הזה של החיים על נפתוליהם התגלה כשייך לשורש נשמתי
כמו שהתמונה הזו של עץ החיים ועץ המוות שרגליי הובילו אותי אליה היתה בברור שייכת לשורש נשמתי
בתור מי שנוסעת הרבה אל מחוץ לארץ
וחוזרת
יש בי את החירות להתבונן כל פעם מרחוק על הבחירות שלי
על העשייה ועל הדברים שנכון לי לעשות ולתרום בעולם
שום דבר איננו מובן מאליו
ושום עשייה איננה ממשיכה רק מכוח האנרציה
בחרתי במעמד הזה מול שני העצים
לפתוח קורס נוסף של ליווי רוחני
יש משהו בקורסים האלה
שמאפשר לגלות את החיבור לרוחני לא בהתבודדות בטבע
אלא מתוך המפגש האנושי
מתוך ההזמנה של הרוח להיות נוכחת דווקא כשקשה
דווקא כשנחוץ כל כך להתמיר את הצער
דווקא בנוכחות של אדם אחר
יש צורך גדול כל כך להביא את השקט הזה שאנחנו מוצאים כשאנחנו יוצאים אל הטבע
לתוך המפגש האנושי
לתוך השאלות האנושיות
לתוך המפגש האנושי כל כך עם החיים והמוות
אפשר לתאם איתי עדיין ראיון אישי לקראת פתיחת הקורס של הליווי הרוחני
ואני אלמד גם החל מסוף החודש קורס מדרש יצירתי לשיר השירים בנביעה "האקדמיה העברית של הרוח"
אפשר להרשם לקורס הזה בפני עצמו או כחלק ממסלול מתוך מבחר המסלולים במערכת השעות של נביעה
עוד פרטים על נביעה ועל מסלולי הלימודים בבית המדרש הנפלא הזה אפשר לקרוא באתר הזהhttp://www.neviah.co.il/
תודה על הדרך
ולהתראות
אמה
050-9596868
בשנתיים האחרונות אני עובדת על כתיבת ספר עם פירושים לשיר השירים
שיר השירים הוא ספר חושני כל כך ופתאום בפרק האחרון שלו מופיעה המילה מוות.
הפסוק הזה מלווה אותי הרבה בתור מי שעוסקת בקורסים שעניינם מודעות למוות
ובתור מי שרוצה להגדיל אהבה בתוכי ובעולם.
"עזה כמוות האהבה" אפשר לפרש כקשר הזה בין המודעות למוות ובין היכולת לאהוב.
כיצד המודעות למוות מעצימה את האהבה שלנו, לא רק לבן או לבת הזוג שלנו אלא לחיים עצמם?
כיצד המודעות למוות מעצימה כל רגע ורגע?
כאשר אנחנו נפרדים מאדם אהוב ויקר אנחנו מגלים שגם כשהחיים נגמרים, האהבה והקשר עם האהבה והאהוב אינם נגמרים.
המוות ממחיש לנו את המימד הנצחי של האהבה.
המשפט "עזה כמוות האהבה" מביא אותי גם להקשר הפוליטי,
לנוכחות של המוות בעזה ובישובי הדרום בשנים האחרונות
ולפיתרון היחיד שאני יכולה לחשוב עליו אל מול המצב העצוב הזה הרווי במוות
פיתרון שקשור ללימוד מחדש של דרכי האהבה
כי כשבני האדם לא מוצאים את העוז והעוצמה שהם מייחלים להם באהבה
הם מחפשים אותם במלחמות
אני רואה זאת כאחת הסיבות העיקריות והשורשיות ביותר למלחמות
בגלל התובנה הזו שלימוד דרכים חדשות באהבה קשור לעשיית שלום אני נוסעת שוב ושוב לקהילת תמרה בפורטוגל
ביום הכיפורים בקהילת תמרה ערכנו תפילה עם קבוצת חברים כשכל אחד שיתף והתוודה על מקומות של החטאה מהשנה האחרונה.
שרנו שירי תפילה ואחר כך התפזרנו בגבעת החזון וכל אחד חיפש מקום להתבודדות בטבע.
היתה כבר שעת לילה מאוחרת ואני נתתי לרגלי להוביל אותי למקום שיהיה מרחב התפילה שלי למשך היממה הקרובה.
עליתי על הגבעה והתחלתי לפלס את דרכי בין השיחים.
הדרך לא היתה פשוטה ומצאתי את עצמי תוהה על רגלי שככה מובילות אותי בדרך לא סלולה ומאתגרת
אבל הקול הפנימי היה ברור - והמשכתי ללכת במעלה הגבעה בין שיחים ועצים
פתאום הגעתי למקום שטוח בתוך הסבך.
ידעתי שזה הוא מקומי.
הנחתי את שק השנה שהבאתי איתי והתחלתי להתפלל.
היו צרעה שעפה אל העץ וממנו שוב ושוב.
התבוננתי עליה וחשבתי על הצער שהחיים מלאים בו.
שמחתי בצרעה וקיבלתי אותה כמורה שלי ליום הזה, מורה להתמרת הצער.
עם אור הבוקר התעוררתי וגיליתי שמולי יש שני עצים -
אחד מלא בעלים ירוקים ורעננים והשני עץ מת, חשוף, יבש.
החיים והמוות היו מול עיני כול היום הזה
וחשבתי מה זה אומר "ובחרת בחיים"?
האם זה אומר להסתכל בעיקר על העץ הירוק?
האם זה אומר לנסות להתעלם מהעץ המת?
התבוננתי במשך כל היום על שני העצים. לפעמים התמקדתי באחד מהם
לפעמים התבוננתי על המרחב הריק שבין שניהם.
היתה בי הודיה רבה על ההשגחה שהובילה אותי ביום הכיפורים למקום הזה
למעמד הזה הכל כך מוחשי מול החיים והמוות
לתמונה הזו של שני העצים
שהם שיקוף של העיסוק של חיי (ליווי רוחני)
מה קורה כשמתבודדים בטבע מול עץ החיים ועץ המוות במשך יממה שלמה?
הרגשתי את עצמי כמו עץ בשלכת
הרבה דברים נשרו ממני כמו מעצמם כשרק נתתי לעצמי את הזמן לנוח ולהיות ולהתבונן
ויכולתי להתבונן מחדש על סיפור חיי
והכול נראה לי יפה כל כך
גם הכאבים והתיסכולים
והחיפושים והטעויות
והדברים השבורים והלא מושלמים כביכול
נראו כמלאים בהוד
ובעיקר נראו כנכונים כפי שהם
והמסע הזה של החיים על נפתוליהם התגלה כשייך לשורש נשמתי
כמו שהתמונה הזו של עץ החיים ועץ המוות שרגליי הובילו אותי אליה היתה בברור שייכת לשורש נשמתי
בתור מי שנוסעת הרבה אל מחוץ לארץ
וחוזרת
יש בי את החירות להתבונן כל פעם מרחוק על הבחירות שלי
על העשייה ועל הדברים שנכון לי לעשות ולתרום בעולם
שום דבר איננו מובן מאליו
ושום עשייה איננה ממשיכה רק מכוח האנרציה
בחרתי במעמד הזה מול שני העצים
לפתוח קורס נוסף של ליווי רוחני
יש משהו בקורסים האלה
שמאפשר לגלות את החיבור לרוחני לא בהתבודדות בטבע
אלא מתוך המפגש האנושי
מתוך ההזמנה של הרוח להיות נוכחת דווקא כשקשה
דווקא כשנחוץ כל כך להתמיר את הצער
דווקא בנוכחות של אדם אחר
יש צורך גדול כל כך להביא את השקט הזה שאנחנו מוצאים כשאנחנו יוצאים אל הטבע
לתוך המפגש האנושי
לתוך השאלות האנושיות
לתוך המפגש האנושי כל כך עם החיים והמוות
אפשר לתאם איתי עדיין ראיון אישי לקראת פתיחת הקורס של הליווי הרוחני
ואני אלמד גם החל מסוף החודש קורס מדרש יצירתי לשיר השירים בנביעה "האקדמיה העברית של הרוח"
אפשר להרשם לקורס הזה בפני עצמו או כחלק ממסלול מתוך מבחר המסלולים במערכת השעות של נביעה
עוד פרטים על נביעה ועל מסלולי הלימודים בבית המדרש הנפלא הזה אפשר לקרוא באתר הזהhttp://www.neviah.co.il/
תודה על הדרך
ולהתראות
אמה
050-9596868
