מתוך הסוטרה "יסודות המודעות" Satipatthanasutta הכלולה בקובץ הסוטרות בעלי האורך הבינוני Majjhima Nikaya 10.
6. תשעת ההרהורים בשטח ההשלכת הגופות:
1) יתר על כן, נזירים: אם נזיר כמו רואה גוויה, בת יום, יומיים או שלושה, נפוחה, כחולה, ומעלה מוגלה, זרוקה בשטח הקבורה, והוא מתבונן בה וחושב על גופו שלו בצורה הבאה: "ללא ספק גם גוף זה (שלי) הוא בעל אותו טבע ממש, כך יהיה סופו, ואין מפלט מכך."
באותו אופן הוא ממשיך ומהרהר בגוף כגוף בצורה פנימית, או בצורה חיצונית, או בצורה פנימית וחיצונית גם יחד. הוא ממשיך ובוחן את מרכיבים של צמיחה בגוף, או ממשיך ובוחן מרכיבים של התפוררות בגוף, או ממשיך ובוחן מרכיבים של צמיחה ושל התפוררות בגוף. או שהוא מייצב את מודעותו עם המחשבה: "הגוף קיים" אך ורק במידה הדרושה כדי לדעת ולהיות מודע. הוא חי ללא הקשרות, ואינו נצמד לדבר בעולם. גם כך, נזירים, חי נזיר הבוחן את הגוף בגוף.
2) יתר על כן, אם הנזיר כמו רואה גוויה זרוקה בשטח הקבורה, כשהיא נאכלת על ידי עורבים, על ידי נצים, נשרים, כלבים ותנים, או על ידי סוגים שונים של תולעים, הוא מפנה את ההבחנה הזו לגופו שלו בצורה כזו: "ללא ספק גם גוף זה (שלי) הוא בעל אותו טבע ממש, כך יהיה סופו, ואין מפלט מכך." גם כך, נזירים, חי נזיר הבוחן את הגוף בגוף.
3) יתר על כן, אם הנזיר כמו רואה גוויה זרוקה בשטח הקבורה, כשלא נותר ממנה דבר למעט שלד עצמות, עם מעט בשר ודם עדיין תלויים עליו, מוחזקים יחד באמצעות סיבים ושרירים, הוא מפנה את ההבחנה הזו לגופו שלו בצורה כזו: "ללא ספק גם גוף זה (שלי) הוא בעל אותו טבע ממש, כך יהיה סופו, ואין מפלט מכך." גם כך, נזירים, חי נזיר הבוחן את הגוף בגוף.
4) יתר על כן, אם הנזיר כמו רואה גוויה זרוקה בשטח הקבורה, כשלא נותר ממנה דבר למעט שלד עצמות, רווי דם אך ללא כל בשר...
5) יתר על כן, אם הנזיר כמו רואה גוויה זרוקה בשטח הקבורה, כשלא נותר ממנה דבר למעט שלד עצמות, ללא כל בשר ודם...
6) יתר על כן, אם הנזיר כמו רואה גוויה זרוקה בשטח הקבורה, כשלא נותר ממנה דבר למעט עצמות תלושות זו מזו, מפוזרות בכל הכיוונים, כאן עצם היד, שם עצם הרגל, עצם השוק, עצם הירך, עצם האגן, חוט השדרה, הגולגולת...
7) יתר על כן, אם הנזיר כמו רואה גוויה זרוקה בשטח הקבורה, כשלא נותר ממנה דבר למעט שברי עצמות בצבע לבן כקונכיה...
8) יתר על כן, אם הנזיר כמו רואה גוויה זרוקה בשטח הקבורה, כשלא נותר ממנה דבר ערימה של שברי עצמות בני יותר משנה...
9) יתר על כן, אם הנזיר כמו רואה גוויה זרוקה בשטח הקבורה, כשלא נותר ממנה דבר למעט עצמות רקובות שמתפוררות לאבק, הוא מפנה את ההבחנה הזו לגופו שלו בצורה כזו: "ללא ספק גם גוף זה (שלי) הוא בעל אותו טבע ממש, כך יהיה סופו, ואין מפלט מכך."
באותו אופן הוא ממשיך ומהרהר בגוף כגוף בצורה פנימית, או בצורה חיצונית, או בצורה פנימית וחיצונית גם יחד. הוא ממשיך ובוחן את מרכיבים של צמיחה בגוף, או ממשיך ובוחן מרכיבים של התפוררות בגוף, או ממשיך ובוחן מרכיבים של צמיחה ושל התפוררות בגוף. או שהוא מייצב את מודעותו עם המחשבה: "הגוף קיים" אך ורק במידה הדרושה כדי לדעת ולהיות מודע. הוא חי ללא הקשרות, ואינו נצמד לדבר בעולם. גם כך, נזירים, חי נזיר הבוחן את הגוף בגוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה