אמרות חסידים על התמודדות עם ייסורים ועל ריפוי

• כשרבי משה לייב מסאסוב היה רואה אדם סובל יסורים בנפש או בגוף היה משתתף עמו בצערו עד שהיסורים נעשו שלו. כשתמה עליו איש אחד על יכולתו להשתתף בתמידות בצער אחרים, אמר: "מה פרוש להשתתף? הרי יסורי שלי הם, ואיך אוכל שלא לסבלם?"

• אחד שבא עליו מדווה קשה התאונן לפני רבי ישראל מרוזין שהיסורים מבטלים אותו מתורה ותפילה. הטיל הרבי את ידו על כתפו ואמר: "מנין לך יקירי, מה טוב יותר בעיני השם, לימודיך או יסוריך?

• רבי שמלקי ואחיו רבי פנחס באו אל רבם המגיד ממזריטש וביקשו ממנו שיבאר להם את המאמר: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". השיב המגיד: "לכו אל בית המדרש ושם תמצאו את האיש זושא, הוא יאמר לכם את פירושו". מיד הלכו לבית המדרש והציעו לפני רבי זושא את שאלתם. צחק ואמר: "הנה מצאתם את הראוי והגון לכך! עליכם לפנות לאיש אחר ולא לשכמותי, שמעולם לא פגעה בו הרעה". אבל הם ידעו שמשעת לידתו של רבי זושא ועד כה לא עבר עליו יום אחד בלי מצוקה וסבל. כאן הבינו מה פירושה של קבלת יסורים בשמחה.

• הרבי מרוזין סיפר: רצה הבעל-שם-טוב להציל חייו של ילד יקר לו שהיה חולה אנוש. ציוה לצקת נר של שעווה טהורה, לקח אותו אל היער, הדביקו אל עץ אחד והדליקו. אחר כך אמר מאמר ארוך. הנר דלק כל הלילה. בבוקר נרפא הילד. כשרצה אבי סבי, המגיד ממזריטש, תלמידו של הבעל-שם-טוב, לפעול רפואה כזו, לא ידע את הכוונה שכיוון הבעל-שם-טוב. עשה כדרך שעשה רבו, וקרא את שמו. המעשה הצליח. כשרצה רבי משה לייב מסאסוב, תלמיד תלמידו של המגיד, לפעול רפואה כזו אמר: "אין לנו עוד כוח אפילו לעשות כך, אבל הבה אספר את המאורע, והשם יתברך יעזור". והמעשה הצליח.

• חסיד אחד של רבי משה מקוברין היה עני מאד. התאונן באזני הצדיק על דחקותו, שמבטלתו מתורה ותפילה, אמר לו הרבי: בעיתים אלו, הרי החסידות הגדולה ביותר העולה על לימוד תורה ותפילה, היא לקבל את העולם כמות שהוא.

• בלילי שבתות היה הרבי חיים מקוסוב בנו של רבי מנחם מנדל נוהג לרקד לפני קהל אנשי שלומו, ובשעת מעשה היו פניו לוהטות באש קודש. והכל ידעו שכל פסיעה יש בה כוונות גבוהות והיא פועלת פעולות גבוהות. פעם אחת בשעת ריקוד נפל ספסל כבד על רגליו, והיה אנוס להפסיק מפני הכאב. אחרי כן שאלוהו על כך. כמדומה לי, אמר, שהכאב בא בשביל שהפסקתי את הריקוד.

• מעשה וציוה הבעל שם טוב על תלמידו רבי וולף קיצס שילמד את הכוונות של סדר התקיעות, למען יסדר את התקיעות לפניו בראש השנה. למד רבי וולף את הכוונות ורשם אותן על הנייר כדי להביט בתוכן בשעת סידור התקיעות, ונתן את הגליון בחיקו, אבל הגליון נפמט משם, אומרים שהבעל שם טוב השפיע על כך. כשהגיע השעה לסדר את התקיעות חיפש רבי וולף את הגליון ולא מצא. ניסה להעלות על ליבו את הכוונות ולא יכול לזכור. דמעות פרצו מעיניו וסידר את התקיעות בפשיטות בלי שום כוונות. אחר כך אמר לו הבעל שם טוב: בהיכל המלך נמצאים חדרים הרב, ומפתחות מחוכמים פותחים את הדלתות, אך הגרזן חזק מכל אלה, שום בריח לא יוכל לעמוד בפניו. מה כל הכוונות לעומת לב נשבר?

• פעם אחת הביא רבי ברוך בשביל בתו החולה סמי מרפא מעיר המחוז. המשרת הניח את הרפואה בחלון של האכסניה. התהלך רבי ברוך בחדר הנה והנה, הביט בצנצנת ואמר: אם רצון השם יתברך הוא שבתי רייזל תרפא הרי אין צורך בשום סמי מרפא. אבל אילו היה השם מגלה את כוח נפלאותיו לכל עין, לא היתה ניתנת עוד לאדם הבחירה, כי הכול היו יודעים. וכדי שתישאר הבחירה בידי האדם, מלביש הבורא את פעולתו במעשי הטבע. וכך יצר את צמחי הרפואה. התהלך שוב בחדר הנה והנה ושאל: "ולמה נותנים לחולה רעל לרפואה?" ומי השיב: "הניצוצות שנפלו משעת החטא הקדמון בתוך הקליפות ונתגלגלו באבנים בצמחים ובבעלי חיים, כל אלה עולים על ידי הקדושה של הצדיק, שהוא עובד בהם בקדושה ומשתמש בהם בקדושה ואוכל אותם בקדושה ומעלה אותם למקורם. אבל כיצד ייגאלו הניצוצות שנפלו בסמי הרעל ובעשבי הרעל המרים? כדי שלא יידחו הועידם השם לחולים, לכל אחד את נושאי הניצוצות השייכים לשורש נשמתו. ונמצא החולה עצמו רופא, המרפא את סמי הרעל."

• למדן אחד כילי בא לפגי ר' אברהם מסטרטון ואמר לו: אומרים שמעלתו נותן לבריות תרופות שמועילות, אולי יתן לי מעלתו תרופה כדי להשיג יראת ה'. ענה לו ר' אברהם אם אתה רוצה תרופה לאהבת ה' אתן לך. התרופה היא "אהבת הבריות"
• כשהשיא רבי חיים מצאנז לבנו את בתו של רבי אליעזר מדזיקוב, בנו של רבי נפתלי מרופשיץ, נכנס למחרת יום החופה אל אבי הכלה ואמר: "מחותני, הנה התקשרת עמי בקשרי משפחה, וראשי אני להסיח לפניך את מצוקת ליבי. ראה, ראשי וזקני הלבינו ועדיין לא עשיתי תשובה! "הוי מחותני," השיב לו רבי אליעזר, "אין דעתך אלא על עצמך, שכח את עצמך ותן דעתך על העולם!"