אמירות חסידיות על המוות

• רבי זוסיא לפני פטירתו אמר: אם ישאלו אותי בשמיים למה לא הייתי משה רבינו, אדע מה להשיב, אבל אם ישאלו אותי למה לא הייתי זוסיא – יסתתמו טענותיי.

• אמר רבי אלימלך:מובטח לי שיש לי חלק לעולם הבא, כשאבוא לפני בית דין של מעלה והם ישאלו אותי: האם עסקת בתורה כמצווה? אשיב: לא. אחר כך ישאלו: האם התפללת כמצווה? ושוב אענה: לא, והם ישאלו בשלישית: האם עשית מעשים טובים כמצווה? וגם הפעם לא אוכל להשיב תשובה אחרת. מיד יוציאו את פסק הדין: אתה דובר אמת. למען האמת מגיע לך חלק לעולם הבא.

• פעם אחת הפסיק רבי זלמן (שנאור זלמן מלאדי) באמצע התפילה ואמר: "איני רוצה בגן העדן שלך, איני רוצה בעולם הבא שלך, איני רוצה אלא בך בלבד."

• אמר הרבי מקוצק: בעצם אין המיתה ולא כלום. רק כמו שהולכים מחדר אל חדר ובוחרים בחדר היותר יפה.

• אמר רבי נחמן מברסלב: שכמה פעמים ציר לעצמו עניני מיתה כאלו הוא מת ממש עד שהרגיש טעם מיתה ממש גם אני שמעתי שאמר שבימי נעוריו היה מצייר לעצמו מיתתו ואיך יבכו עליו וכו' וציר לעצמו היטב כל עניני מיתה ואמר שהוא מלאכה לציר לעצמו זאת היטב ...

• היה לרבי שניאור זלמן מלאדי תענוג מהתפילה  עד כלות הנפש ממש. אלא שבשעה שהתבונן שהקב"ה שואל אצל כל אדם 'אייכה?' האם עשה את מה שצריך לעשות – הרי זה פעל עליו להישאר למטה, נשמה בגוף, ולפעול את העניינים שבשבילם ירדה נשמתו למטה"

• איש אחד שאל להרבי מגור: "מפני מה בוכים הבריות כשהם מגיעים למאמר: אדם יסודו מעפר וסופו לעפר? אילו היה יסודו מזהב וסופו לעפר היה נאה לבכות, אבל לא כשהוא חוזר אל מה שהיה".  השיב: "יסוד העולם הוא עפר, ואדם ניתן בו, כדי שיעלה את העפר לרוח, אבל סופו  שהוא מכזיב את התקווה שתלו בו והכול כלה בעפר" .

• רבי חנוך מאלכסנדר אמר: "גם אומות העולם מאמינים שיש שני עולמות, העולם הזה והעולם ההוא. ואין בינם לבין ישראל אלא זה, שהם סבורים ששני העולם נפרדים הם ומנותקים זה מזה ואילו ישראל מכירים ששני העולמות עולם אחד הם בשורשם וסופם שייעשו לאחד ממש."

• אמר הרבי מגור: על שום מה מפחד האדם מיום מותו? הרי הוא הולך אל אביו. האדם מפחד מפני הרגע שיסקור משם כל מה שעבר עליו כאן.

• רבי משה לייב השיא יתום עני עם יתומה עניה, והשתדל ששניהם לא ירגישו עצמם עזובים ביום חתונתם. כשפרשו את החופה על ראש החתן והכלה נהרו פניו של הרבי בזיו עליון. הקשיב לניגון של כלי הזמן, ואחר כך אמר אל הסובבים אותו: "יהי רצון שכשיגיע יום פקודתי, ילווני בניגון זה לבית העולם". עברו שנים רבות. אותה שעה ואותו דיבור נשכחו מכבר, ביום חורף אחד משופע בשלג נסעה חבורת כלי זמר לחתונה לעיר ברודי. פתאום התחילו הסוסים דוהרים דהרה גדולה. לשווא ניסו לעצרם. הם החישו מרוצתם וטלטלו את עגלת החורף טלטלה פרועה ורצו הישר לאיזו מטרה בלי לנטות לצדדין. ליד בית קברות אחד פסקו מלרוץ ועמדו דומם. כלי הזמר ראו שם קהל רב נאסף ושאלו לשם המקום ולשם המת. כשקראו לפניהם את שם רבי משה לייב נזכרו שבימי נעוריהם נגנו לפניו בתחונת היתום והיתומה. כאן עלה זכר המאורע גם על לב הקהל, והכל קראו: "נגנו את ניגון החתונה!"

• מספרים: כשנפטר רבי משה ליב מסאסוב אמר אל נפשו: "עתה פתור אני מכל המצוות, במה אוכל לעשות את רצון הבורא יתברך?"  נמלך בדעתו: "ודאי רצון הבורא יתברך הוא שאקבל עונש על עבירותי הרבות לאין מספר!" רץ בכל כוחו וקפץ אל הגיהנום. מיד נעשה רעש גדול בשמים, ובמהרה קיבל שר של גיהנום פקודה: כל זמן שהרבי מסאסוב שוהה שם תשבות האש. ביקש השר מאת הצדיק שיילך לגן העדן כי לא כאן מקומו, אין זו המידה אמר שהגיהנום תשבות בגללו. "אם כך", השיב רבי משה לייב, "אין אני זז מכאן עד שיורשו כל הנשמות לילך עמי. על פני האדמה נתעסקתי בפדיו שבויים, וכאן לא אניח את ההמון הזה לסבול בכלא! אומרים שנעשה רצונו.

• פעם אחת חלשה דעתו של הבעל שם טוב מאד עד שנדמה לו שלא יהיה לו חלק לעולם הבא. מיד אמר לנפשו: "כשאוהב אני את השם יתברך, עולם הבא למה לי?"

• רבי צבי, בנו של הבעל שם טוב סיפר: לאחר פיטרתו של אבי ראיתיו פעם אחת בדמות של הר של אש שמתחלק לכמה ניצוצות. שאלתיו: "למה אתה מתראה אלי בדמות כזו?" השיב לי: "כך עבדתי את השם יתברך".